חיפוש
  • ryder5985

רוחות של תקווה

אז אחרי שחוויתי תחרות טריאתלון והפעם מהצד של ההפקה יש לי כמה תהיות בנוגע לנושא ביטול תחרות.

הכל התחיל ביום הראשון לאקספו , כבר במהלך היום התחילו לרוץ שמועות על כך שיבטלו את מקצה הריצה בעקבות עומס החום הצפוי .

עכשיו,מניסיון העבר כשאנשים מתחילים לדבר על כך , כנראה שזה הולך לקרות והנחת הדעת הרווחת שרצה לאורך כל היום זה שריצה לא תיהיה. לאחר התדריך נאמר שלא תבוטל מקצה הריצה אלא יקוצרו את כלל המרחקים במקצה החצי והאולימפי וכדי לקחת משנה זהירות יקדימו את כל ההזנקות ברבע שעה. הבוקר הגיע , אנחנו כבר ב-4.00 הינו שם להקים את הדוכן , עדיין לא התקבלה שום החלטה אחרת ממה שנאמר באקספו . התפלאנו אך זרמנו.

מקצה הראשון הוזנק ואיתו הרוח הדרומית , שגרמה לסחף נוראי , אבל החבר'ה צלחו את זה .

וכך יצא לו עוד מקצה ועוד מקצה והיה נראה שהיום הזה יעבור ללא תקלות .

ופיתאום באמצע האירוע הגיעה הבשורה שסוגרים את התחרות. הטמפ' 35 מעלות בליווי רוח דרומית שלאט לאט דעכה . ואני שואל האם באמת היה צריך להפסיק את התחרות ? טמפ' כזו זה לא משהו שחריג בנוף הישראלי וגם לא הרוח, השאלה האם זה נעשה מכוון שבאמת היה חשש לבריאות המתחרים או שמא המשנה זהירות מהחשש שמשהו יקרה ושהמקרה יתלווה בתביעה...

ב-2013 מרתון תל אביב היה עומס חום בינוני עד כבד שבשיאו היה אמור להגיע ל-36 מעלות.

באותו היום בחור בן 29 קיפח את חייו ועוד כ-30 משתתפים קיבלו טיפול רפואי ברמות שונות חלקכם אפילו עד כדי הרדמה והנשמה.

רובם סבלו מהתייבשות ומכת חום . אין ספק שאחריות המארגנים לדאוג לרווחת המשתתפים , אבל איפה מתחילה האחריות של המשתתף עצמו...? אחד הדברים הבסיסיים שמלמדים ספורטאים ולא משנה באיזה רמה זה להקשיב לגוף , לא שעונים ולא טלפונים ולא מדדים , להקשיב לגוף מה הוא אומר לנו , רובנו כספורטאי סיבולת יודעים להרגיש איפה אנחנו מגיעים לנקודה שבה אנחנו אומרים לעצמנו , טוב פה זה מספיק. עכשיו צריך לעצור לגמרי , או לעבור להליכה וכן חלקכנו גם יודעים לעצור ולהגיד אני סיימתי.

גם בגלילמן אחד המשתתפים הפייבוריטים לזכות בעלית החליט לעצור באמצע התחרות ולהגיד זהו אני סיימתי ,אומנם בגלל פציעה שהוא סוחב , אומנם הוא עשה חלק נכבד מאוד מהתחרות ואכן ניסה לסיים אותה אבל הגיע הרגע שהקציב לגוף והבין שזו הוא חייב לעצור. אני חוזר לנושא האחריות של המתחרים , הרי כולנו חיים במידנה החמה הזאת ומכירים את החום , רובנו סופראטים כחלק מההכנה לתחרות עושים אף הסתגלות לחום ולומדים על הזנה לאורך התחרות במיוחד בתחום הטיראתלון שבו רוב המתחרים יחידים או מתחרים במסגרת של קבוצה ששם מדריכים אותם או שבעבר היו במסגרת של קבוצה או לחלופין מתאמנים עם מאמן אישי.

אז מצד אחד יש אחריות למארגנים על המשתתפים אבל מצד שני אני חושב שהמשתתפים צריכים להיות אחראיים לעצמם.

כי כמו שיש את אלה שלא נערכו ו/או מקשיבים לגוף , יש את אלה שכן נערכו וכן מקשיבים לגוף ורוצים לסיים את התחרות כמו שצריך ולעצור להם את התחרות מהחשש שמא מישהו לא יקשיב לגוף וידע לעצור בזמן , זה קצת מאכזב. ב-2019 איירונמן טקסס התחיל כמו כל תחרות , בוקר קריר וסגרירי , היו תחזיות לגשם וקצת רוחות ואכן היה , בקטע הרכיבה התחילה רוח במהירות של 40 קמ"ש פחות או יותר בליווי גשם , לא משהו שהרתיע את המשתתפים או המארגנים . באמצע קטע הריצה הגשם עבר ממצב של גשם מתון לגשם זלעפות ואיתו התגברה הרוח למהירות של כ100 קמ"ש. רק לאחר שהמארגנים ראו שהרוח לא מתכוונת לעזוב בזמן הקרוב וכי אכן נשקפת סכנה לכלל המשתתפים הוחלט לעצור את התחרות.

גם בפרנקפורט הידועה בחום הכובש שלה בחודשי יולי לא מרתיעה משתתפים מלהגיע . אף ב-2019 היה השיא שבמהלך התחרות הטמפ' הגיע ל39 מעלות!

בשלב זה גם משתתפי קבוצות הגיל וכמה מקצוענים נכנעו לחום ופרשו מהתחרות , אך החום לא עצר מהמארגנים מלהמשיך את התחרות וכמה אמיצים וחזקים המשיכו ואף סיימו את התחרות.

לכתבת המקור

הינה סיפור קצר של בחור מהתחרות שמתאר את הסיטואציה ואייך הוא הקשיב לגוף שלו:

Michael I enjoyed the first 100km on the bike. I was riding a 30ish average and enjoyed the scenery and the thousands of people along the course. I fine-tuned my nutrition plan by taking more ISO Drinks instead of water and I made use of every opportunity to get water over my head and was eating early in the race. My legs felt super strong but as the temperature hit the 35-degree mark, I started to feel dizzy which turned quickly into discomfort and as I noticed signals of disorientation, I knew something is going wrong. I played all I had in my toolbox, I consumed some coke, I slowed down, but I found no method to fix it. As I lost multiple times the grip of my handlebar and noticed that I couldn’t think clearly anymore I stopped and asked a Volunteer about the next aid station. Even though my mother tongue is German, I had to repeat my question several times as I had obvious problems to articulate myself. I luckily was still able to interpret the situation objectively and made the decision to stop at a medical station and to lie down. The volunteers checked my pulse and temperature, which was ok and concluded that it’s a Heatstroke, recommending me to stop the race. לכתבה המלאה

אז כמובן שהדעות בנושא חלוקות ויש יגידו שעשו נכון שביטלו את התחרות ויש כאלה כמוני שיגידו שלא נכון שביטלו,.כי יש אנשים שהתאמנו והשקיעו מזמנם ומכספם כדי להגיע למעמד הזה והוא נבצר מהמם מהחשש שמא יקרה למישהו משהו. ואני אומר אם אתה לא מקשיב לגוף ולא מוכן לקחת אחריות על עצמך אל תגיע לתחרות , אבל היי זו דעתי בלבד.


ועד לתחרות הבאה תרכבו בדרכים טובות :)

41 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול